השוואה חלקית עם מהדורת הרב פישר

מקרא סימנים: קטעים מודגשים (בולד) חסרים במהדורת הרב פישר. מחיקות בקו (נמחק) מסמנות קטעים משובשים ממהדורת הרב פישר שנמחקו או תוקנו על פי כתב היד.

והשני, שאם ה**ו**נחה ידיעתו בהגעת **ה**חלק **ה**אחד מהאפשר (על) [עם] **על** שישאר סותרו אפשר. והוא מבואר באפשר, שכאשר ה**ו**נח נמצא, לא יקרה מהנחתו בטול, **הנה א"כ, כאשר נניח החלק הסותר לידיעתו נמצא לא יקרה מהנחתו בטל** אבל כאשר נניחהו נמצא, יתחיבו שני בטולים: האחד, שנוי בידיעתו ועצמותו, למה שהשכל מתעצם במה שידעהו, והשני, שהידיעה הקודמת לא היתה ידיעה, אבל א**ו**מד מוטעה. וכל זה בתכלית הבטול והגנות.

**ומהם שאנחנו נראה הרבה מהדברים נתלים ברצון, ולפי שהוא מבואר, שהאדם — לו שירצה ושלא ירצה, למה שאם היה האחד מחויב, לא היה רצון אבל הכרח וחיוב, היה א"כ הוא מבואר, שטבע האפשר נמצא.**

אם שהתכלית לכלל המציאות כלו ו**ל**בזאת התורה — אחד במין, הנה יתבאר כן: לפי שהמציאות בכלל — שלשה חלקים: עליון — והוא עולם המלאכים — **ו**אמצעי — והוא עולם הגלגלים — **ו**שפל — והוא עולם היסודות. הנה, לא ימלט מחלוקה: אם שיהיו כלם נצחיים, ר"ל בלתי נפסדים, ואם היה שהתבאר היותם נבראים, ואם שיהיו כלם נפסדים, ואם שיהיו קצתם נצחיים וקצתם נפסדים. **ושקר שיהיו כלם נפסדים**. וזה, שהמלאכים אין להם סבות ההפסד, כי ההפסד והרע יבא מפאת החמר, כמו שהתבאר במקומו. ולזה נשאר בחלוקה, אם שיהיו כלם נצחיים **או שיהיו קצתם נפסדים. ואיך שיהיה התכלית בהם אחד במין וזה שאם היו כלם נצחיים**, הנה התכלית בהם אחד במין **והוא הטוב הנמצא בחיים הנצחיים**. ואם היו קצתם נפסדים, הנה יהיה סבת הפסדם — היותם הצעה לבד לזולתם, אשר הוא החלק הנצחי, כאלו תאמר, עולם היסודות — למין האנושי, רצוני לומר לנפשות בני **ה**אדם, או עולם הגלגלים; אם היה שהתאמת בהם היותם מהחלק הנפסד, ואמנם להיותם הצעה לחלק הנצחי, כבר **י**נתאמת בכללם היות תכליתם החיים הנצחיים. ולזה התבאר שהתכלית בכלל המציאות כלו ובזאת התורה — אחד במין.